קודם כל בואו נכיר. אני חושב שכדאי שקודם אציג את עצמי.

שלום, שמי מני!

שמי מני, בן 28 ואני גר בתל אביב כבר תקופה. תקופה יותר מדיי ארוכה בחיי. במקור, המשפחה שלי מצפון, אך כל חיי חשבתי שחיים בצפון הם שקטים מדיי, עד כדי כך, שרוב הזמן הייתי שומע את הנשימות של עצמי, שלתל אביביים בדרך כלל לא קורה.

בגיל 18, כמו רוב מוחלט של אזרחי ישראל, התגייסתי לצבא. תומך לחימה בחיל האוויר. כל היום הסתובבתי סביב המטוסים ונדהמתי לעוצמה שדולפת מהם. זו הייתה תקופה שונה, שונה מכל חיי של ה-18 השנים הראשונות. הרגשתי אדם אחר. שם הבנתי שהשקט שהייתי רגיל אליו עד היום – חייב להשתנות למשהו יותר רועש. אומנם לא הייתי מאכל לעצמי לשמוע כל חיי את הרעש של מנוע סילון, אך בהחלט לא לחזור לשמיעת הנשימות.

בגיל 21 השתחררתי מהצבא והחלטתי. אני עובר לתל אביב.

יחד עם חבר שלי מהצבא בשם אלכס, השכרנו דירה קטנה בת 2 חדרים בתל אביב והתחלנו לחפש עבודה.

ביום אחד בהיר, ירדתי מהבניין והכרתי את דניאל שהיה עובד בחנות קטנה לא ברורה. לחנות הזו לא היה שלט ולא היה ברור מה בתוכה. הסתבר שזאת הייתה חנות לצעצועי מין.

דניאל היה קירח, כבן 50, שנראה קצת מיואש, לא שמן ולא רזה. בינוני.

דניאל סיפר לי שהחנות היא שלו והוא חושב להביא אליה בן אדם שיחליף אותו במכירות. הוא ידע שאני חדש בתל אביב ועדיין לא מצאתי שום עבודה, לכן הציע לי לנסות. "אבל מה לי ולצעצועי מין" אמרתי לדניאל. "תהיה רגוע" הוא ענה לה. זה תחום פשוט, בסך הכל צריך לדעת כמה דברים פשוטים.